הלכת בבלי: כשבית הדין הרבני דן ברכוש של בני הזוג
פנייה מוקדמת עשויה להיות מפתח להצלחה. לפנייה מהירה לחץ כאן

הלכת בבלי היא פסק הדין של בית המשפט העליון בבג״ץ 1000/92 בבלי נ׳ בית הדין הרבני הגדול, שניתן ב-7 בפברואר 1994. נקבע בו שכאשר בית הדין הרבני דן בחלוקת רכוש שנכרכה לתביעת גירושין, הוא מכריע בזכויות ברכוש לפי הדין האזרחי, כפי שפירש אותו בית המשפט העליון, ולא לפי ההלכה. המשמעות: זכות של בן או בת זוג ברכוש המשותף אינה נעלמת רק משום שהתיק מתנהל בבית הדין הרבני.
גבר או אישה שבן או בת הזוג הגישו נגדם תביעת גירושין בבית הדין הרבני, וכרכו אליה את חלוקת הרכוש, שואלים לרוב שאלה אחת: האם העובדה שהתיק עבר לערכאה דתית משנה את מה שמגיע לי? התשובה המשפטית ברורה יותר משנדמה, ומקורה בפסק דין משנת 1994 שעדיין מעצב את דיני המשפחה בישראל. המאמר מסביר מה נקבע בו, איך הוא חל היום לצד חוק יחסי ממון, ומה כדאי לדעת לפני שמחליטים היכן ומתי לפתוח הליך. על מאפייני ההליך עצמו אפשר לקרוא במדריך גירושין בבית דין רבני.
מה נקבע בהלכת בבלי?
בהלכת בבלי קבע בית המשפט העליון, בשבתו כבג״ץ, שבית הדין הרבני הדן בענייני רכוש הכרוכים בגירושין חייב להכריע במהות הרכוש העומד לחלוקה לפי המשפט האזרחי הכללי. הלכת השיתוף, שפותחה בפסיקת בית המשפט העליון, היא חלק מהמשפט הזה ולכן מחייבת גם את בית הדין הרבני. פסק הדין העיקרי נכתב בידי המשנה לנשיא דאז, השופט אהרן ברק.
בסיכום פסק הדין ניסח השופט ברק מסקנה כפולה. ראשית, הכללים של המשפט העברי בעניין שיתוף, או אי-שיתוף, בנכסים של בני זוג החיים חיים משותפים אינם מתיישבים עם חוק שיווי זכויות האשה, התשי״א-1951, שבית הדין הרבני חייב לנהוג לפיו. שנית, וזה העיקר, הדין האזרחי הכללי חל בכל ערכאה שיפוטית בישראל, כולל בתי הדין הדתיים, בכל סוגיה אזרחית שאינה חלק מענייני המעמד האישי. הכלל נוסח כך שהוא חל על כל בתי הדין הדתיים במדינה, לא רק על בית הדין הרבני.
המשפט שמסכם את ההלכה הוא: “בית דין רבני דן בענייני המעמד האישי על-פי הדין העברי. בית דין רבני דן בעניינים רכושיים אזרחיים על-פי הדין האזרחי הכללי.” פסקי הדין של בתי הדין הרבניים בעניינם של בני הזוג בוטלו, והתיק הוחזר לבית הדין הרבני כדי שידון מחדש בחלוקת הרכוש על בסיס ההלכה החדשה.
הנשיא מאיר שמגר הצטרף למסקנה והוסיף חוות דעת משלו. לדבריו, “גדר סמכותם של בתי הדין איננה כוללת את הכוח לשלול זכות קניין המוקנית כבר לבעל הדין לפי עקרונותיו של המשפט האזרחי”. את הנוסח המלא של פסק הדין בעניין בבלי אפשר לקרוא במאגר “דעת”.
למה חשוב להבחין בין סמכות לבין דין?
החידוש המרכזי בפסק הדין הוא ההבחנה בין שתי שאלות שנוטים לערבב: מי מוסמך לדון, ולפי איזה דין. השופט ברק כתב: “סמכות שיפוט לחוד ודין מהותי על-פיו נדון הסכסוך לחוד.” הכריכה מעבירה לבית הדין הרבני את הסמכות להכריע, אבל אינה מעבירה איתה את הזכויות עצמן לדין אחר. בלשון פסק הדין: “אין לפרש היתר לכריכה כהיתר להפקעה.”
ההלכה אינה נוגעת לגירושין עצמם. עניין הגט, תוקף הנישואין ועילות הגירושין נשארים בתחום הדין הדתי. הלכת בבלי עוסקת בשאלה האזרחית: מה שייך למי.
מה הרקע לפסק הדין?

בני הזוג בבלי נישאו בשנת 1957. בשנת 1986 הגיש הבעל תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו, וכרך אליה את המזונות ואת חלוקת הרכוש. בית הדין דחה את טענת האישה שהיא זכאית למחצית הרכוש לפי הלכת השיתוף, וקבע שהוא פוסק לפי ההלכה, שאין בה שיתוף בנכסים מכוח חיים משותפים. בית הדין הרבני הגדול דחה את ערעורה.
לפי העובדות שתוארו בפסק הדין, לבני הזוג שלושה ילדים. הבעל עבד כטייס בחברה מסחרית, והאישה הפסיקה את עבודתה כמורה וניהלה את משק הבית. הרכוש כלל דירה בגבעתיים, וילה בסביון, מטלטלין, תכשיטים, שתי מכוניות וכספים בבנק, בתוכניות חיסכון, בביטוח חיים ובקופת גמל.
קודם לכן ניסתה האישה להגיש תביעה לחלוקת הרכוש לבית המשפט המחוזי, אך התביעה נמחקה. בערעור (ע״א 739/87) נקבע שהכריכה לתביעת הגירושין הייתה כנה וכדין, ולכן הסמכות נתונה לבית הדין הרבני. כך מצאה את עצמה בערכאה שלא הכירה בזכות שהייתה מוכרת לה בכל בית משפט אזרחי.
מהי הלכת השיתוף שעמדה במרכז הדיון?
הלכת השיתוף היא כלל שפיתחה פסיקת בית המשפט העליון עוד לפני חקיקת חוק יחסי ממון. הנשיא שמגר תיאר אותה בפסק הדין כך: אצל בני זוג החיים בצוותא ומקיימים משק בית משותף, הרכוש שנצבר במשך חייהם המשותפים הוא רכושם המשותף ומתחלק ביניהם בחלקים שווים, גם אם הוא רשום על שם אחד מהם בלבד, כל עוד אין ראיות לכוונה אחרת.
הלכת השיתוף עמדה במרכז התיק משום שבני הזוג בבלי נישאו לפני 1 בינואר 1974. לפי סעיף 14 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג-1973, הסדר איזון המשאבים שבחוק אינו חל על בני זוג שנישאו לפני תחילת החוק, ולכן חלה עליהם ההלכה הפסוקה.
למה בית המשפט ראה בזה בעיה חמורה?
השופט ברק תיאר מצב של “פיצול הקניין”: אותם בני זוג נחשבים בעלים משותפים בבית המשפט האזרחי, ונעדרי זכויות משותפות בבית הדין הרבני. לפי פסק הדין, בחברה הישראלית של אותה תקופה הנכסים נרשמו לרוב על שם הבעל, ולכן גישה שאינה מתחשבת בחיים המשותפים הובילה בפועל להפליה. העיקרון שנקבע הוא שוויון בין בני הזוג, והוא מגן על כל בן או בת זוג שהנכס אינו רשום על שמם.
האם בית הדין הרבני מחויב לחוק יחסי ממון?
כן. סעיף 13(ב) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג-1973 קובע: “בענין שחוק זה דן בו ינהג גם בית דין דתי לפי הוראות חוק זה, זולת אם הסכימו בעלי הדין לפני בית הדין להתדיין לפי הדין הדתי.” כלומר, אצל בני זוג שנישאו מ-1 בינואר 1974 ואילך, הסדר איזון המשאבים חל גם בבית הדין הרבני, אלא אם שניהם הסכימו אחרת בפני בית הדין.
גם החוק עצמו מבחין בין סמכות לדין. סעיף 13 לחוק יחסי ממון בין בני זוג קובע בסעיף קטן (א) שהחוק “אינו בא לשנות מסמכות שיפוטם של בתי הדין הדתיים”, ובסעיף קטן (ב) מחייב אותם לפסוק לפיו. סעיף 8, המאפשר לסטות מחלוקה שווה בנסיבות מיוחדות, מדבר במפורש על “בית המשפט או בית הדין”. סעיף 9 מוסיף שעצם רישום נכס על שם אחד מבני הזוג אינו מספיק כדי להוציא אותו מהאיזון. לפירוט על האופן שבו מתבצע האיזון בפועל ראו את המדריך חלוקת רכוש בגירושין.
הלכת בבלי הולכת צעד נוסף. חוק יחסי ממון אינו מסדיר כל שאלה רכושית, ויש סוגיות שהתפתחו בפסיקה, כמו שיתוף בנכס שהיה של אחד מבני הזוג עוד לפני הנישואין. לפי הלכת בבלי, גם הלכות פסוקות כאלה הן חלק מהדין בישראל ומחייבות את בית הדין הרבני, אף שאין חוק שמורה זאת במפורש. חשוב לדעת גם מה החוק אינו משנה: סעיף 17 קובע שאין בו כדי לגרוע מזכויות האישה לפי כתובתה.
מה נקבע בדיון הנוסף בשנת 2021?
ההלכה נבחנה מחדש בדנג״ץ 8537/18 פלונית נ׳ בית הדין הרבני הגדול, שבו ניתן פסק הדין ב-24 ביוני 2021 בהרכב של תשעה שופטים. בני הזוג היו נשואים כשלושים שנה, ובית המגורים נבנה במהלך הנישואין על מגרש שהבעל קיבל בירושה זמן קצר לפני החתונה, ונרשם על שמו בלבד. בית הדין הרבני הגדול קבע ברוב דעות שלאישה אין זכות בבית, ולפי דעת הרוב בבית המשפט העליון, טענת הבעל לבגידה הייתה שיקול משמעותי בהכרעה.
ברוב של שישה שופטים מול שלושה הפך בית המשפט העליון את התוצאה. הנשיאה א׳ חיות כתבה שבהלכת בבלי הובהר כי על בתי הדין הדתיים להחיל את הדין האזרחי, כפי שבית המשפט העליון מפרש אותו, בסוגיות רכושיות הכרוכות בגירושין. נקבע שזכות מכוח הלכת השיתוף הספציפי מתגבשת במהלך חיי הנישואין, ולכן לא ניתן לשלול אותה בדיעבד בשל אי-נאמנות, ושהאישה בעלת מחצית מבית המגורים. השופט נ׳ הנדל סיכם: “גירושין לחוד וחלוקת רכוש לחוד.”
מה זה מרוץ הסמכויות ולמה הוא קשור?

מרוץ הסמכויות הוא התחרות בין בני זוג על השאלה מי יפתח ראשון הליך בערכאה הנוחה לו. לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי״ג-1953, מי שמגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני יכול לכרוך אליה את חלוקת הרכוש, וכך להקנות לבית הדין סמכות ייחודית. תביעה רכושית שהוגשה לבית המשפט לפני הכריכה נשארת בבית המשפט.
בהלכת בבלי תיאר השופט ברק את המרוץ כפי שנראה אז: צד אחד ממהר לבית המשפט בתביעה רכושית, והצד השני מבקש להקדים אותו בתביעת גירושין בבית הדין הרבני, שאליה הוא כורך את ענייני הרכוש. לדבריו, במקום ניסיון להבנה “מוקצנות העמדות”. לשון סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים מעניקה לבית הדין שיפוט ייחודי “בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין”.
בבסיס המרוץ עמד פער בדין המהותי: מי שהקדים לבית הדין הרבני יכול היה להימנע מהלכת השיתוף. הלכת בבלי צמצמה את הפער הזה, כי הזכויות ברכוש נקבעות לפי אותו דין אזרחי בשתי הערכאות. השופט ברק עצמו ציין שבין הערכאות נשארים הבדלים בסדרי הדין ובדיני הראיות, ושהשינוי של כללי הכריכה עצמם נתון בידי המחוקק.
איך נראה המרוץ היום?
כיום חל חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע״ה-2014. לפי החוק, מי שמבקש להגיש תביעה בסכסוך משפחתי, לרבות ביחסי ממון בין בני זוג, מגיש תחילה בקשה ליישוב סכסוך, והצדדים מוזמנים לפגישות מידע, היכרות ותיאום (מהו״ת) ביחידת הסיוע. בתקופת עיכוב ההליכים שקבע החוק אי אפשר להגיש תביעה לאף ערכאה.
לפי סעיף 4 לאותו חוק, אם לא הושג הסדר, הצד שהגיש ראשון את הבקשה רשאי להגיש בתוך 15 ימים תביעה לכל ערכאה שמוסמכת לדון בעניין. כלומר, גם היום יש משמעות לשאלה מי פותח ראשון, ולכן כדאי לקבל ייעוץ לפני הגשת הבקשה ולא אחריה. על השלבים המעשיים אפשר לקרוא במדריך פתיחת תיק גירושין.
מתי כריכה של הרכוש לתביעת הגירושין תקפה?
כריכה אינה אוטומטית. בעניין בבלי עצמו בחן בית המשפט העליון, עוד לפני הדיון בבג״ץ, אם הכריכה הייתה “כנה וכדין”, ורק אז נקבע שהסמכות עברה לבית הדין הרבני. התנאים המפורטים ואופן הגשת הבקשה מוסברים במדריך כריכה בתביעת גירושין.
במה שונה דיון ברכוש בבית המשפט לענייני משפחה מדיון בבית הדין הרבני?
מאז הלכת בבלי, הדין המהותי שקובע למי שייך הרכוש זהה בשתי הערכאות: חוק יחסי ממון, ואצל מי שנישאו לפני 1974 הלכת השיתוף, לצד הפסיקה האזרחית. ההבדלים בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני נוגעים לדרך שבה הערכאה רוכשת סמכות, לסדרי הדין, למסלול הביקורת ולאפשרות להסכים על דין דתי. בשתי הערכאות כל מקרה נבחן לגופו.
| נושא | בית המשפט לענייני משפחה | בית הדין הרבני |
|---|---|---|
| שלב מקדים | בקשה ליישוב סכסוך ופגישות מהו״ת | בקשה ליישוב סכסוך ופגישות מהו״ת |
| איך נפתח הדיון ברכוש | תביעה רכושית | כריכת הרכוש לתביעת גירושין (סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים), כשהכריכה כנה וכדין |
| הדין שקובע את הזכויות ברכוש | הדין האזרחי: חוק יחסי ממון, הלכת השיתוף והפסיקה | אותו דין אזרחי, לפי הלכת בבלי וסעיף 13(ב) לחוק יחסי ממון |
| הסכמה להתדיין לפי הדין הדתי | לא רלוונטי | אפשרית, אם שני הצדדים הסכימו לכך בפני בית הדין |
| הגירושין עצמם | לא, הסמכות נתונה לבית הדין הרבני | שיפוט ייחודי בגירושין של יהודים אזרחי ישראל או תושביה (סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים) |
| סדרי דין וראיות | סדרי הדין האזרחיים | סדרי הדין הנהוגים בבתי הדין הרבניים |
| ביקורת על ההכרעה | ערעור במסלול בתי המשפט האזרחיים | ערעור לבית הדין הרבני הגדול, ועתירה לבג״ץ רק במקרים חריגים |
מה המשמעות עבור בני זוג שמתגרשים היום?

המשמעות המעשית של הלכת בבלי היא שהזכויות ברכוש אינן תלויות בשאלה איזו ערכאה דנה בתיק. גבר או אישה שבן או בת הזוג כרכו את הרכוש לתביעת גירושין בבית הדין הרבני זכאים לטעון שם לזכויותיהם לפי חוק יחסי ממון ולפי הפסיקה האזרחית. עם זאת, הבחירה בערכאה, העיתוי וההסכמות שניתנות בדיון עדיין משפיעים על מהלך התיק.
כמה נקודות שכדאי להכיר לפני שמתחילים:
- לא להסכים בחטף לדין הדתי. סעיף 13(ב) מאפשר לבית הדין לפסוק ברכוש לפי הדין הדתי רק אם שני הצדדים הסכימו לכך בפני בית הדין. הסכמה כזו משנה את נקודת המוצא, ולכן כדאי להבין את משמעותה לפני שנותנים אותה.
- לטעון את הטענות האזרחיות כבר בבית הדין. בית המשפט העליון חזר והבהיר שאינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים, וההתערבות שמורה למקרים חריגים. לכן חשוב שהטענות לפי הדין האזרחי יוצגו כראוי כבר בשלב הדיון.
- בגידה אינה מוחקת שיתוף שכבר נוצר. לפי פסק הדין מ-2021, זכות שיתוף שהתגבשה במהלך הנישואין אינה נשללת בדיעבד בשל אי-נאמנות. השאלה אם הוכחה כוונת שיתוף נבחנת בכל מקרה לגופו.
- לתכנן את העיתוי. הבקשה ליישוב סכסוך היא נקודת הפתיחה של ההליך, ולמי שמגיש אותה ראשון יש יתרון דיוני בבחירת הערכאה.
- להפריד בין הגט לבין הרכוש. כשמתן הגט מתעכב, זו סוגיה נפרדת עם כלים משפטיים משלה, המוסברים במדריך סרבנות גט.
איך המשרד מלווה בני זוג בשתי הערכאות?
עו״ד אביב הראל חבר בוועדת בתי הדין הרבניים – מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין בישראל. המשרד מלווה גברים ונשים בהליכי גירושין ורכוש גם בבית הדין הרבני וגם בבית המשפט לענייני משפחה: מהשלב שבו שוקלים היכן ומתי לפתוח את ההליך, דרך הדיונים, ועד חלוקת הרכוש בפועל. מידע על הליווי המשפטי מופיע בעמוד עורך דין גירושין, ומאמרים נוספים על חלוקת רכוש מרוכזים במדור איזון משאבים.
לייעוץ ראשוני אישי ודיסקרטי בנושא חלוקת רכוש בבית הדין הרבני, ניתן להתקשר למשרד: 072-3306655.