הלוואה או מתנה? ניתוח רע״א 8068/16 ונטל ההוכחה בהעברת כספים

מי שהעביר סכום כסף משמעותי לחבר, לשכן או לבן משפחה בלי מסמך, ושומע פתאום “זו הייתה מתנה”, נמצא במצב לא פשוט. ברע״א 8068/16, שניתן ב-25.1.2018, קבע בית המשפט העליון שכאשר מקבל הכסף מודה שקיבל אותו וטוען שמדובר במתנה, הנטל להוכיח את המתנה מוטל עליו. החריג, “חזקת המתנה”, שמור ליחסים מיוחדים של דאגה לצורכי המקבל, כמו יחסי הורה וילד. עו״ד אביב הראל ייצג בהליך את המבקשת.

 

בהמשך: מה היו העובדות, מה פסקה כל אחת משלוש הערכאות, על מה נשענו שלושת שופטי בית המשפט העליון, ומה ההלכה אומרת בפועל למי שמעביר כסף לחבר, לבן זוג או לילד, כולל בהקשר של גירושין וחלוקת רכוש.

על מה נסוב הסכסוך ברע״א 8068/16?

ברע״א 8068/16 נדונה שאלה אחת: האם 150,000 ש״ח שהעבירה אישה לאדם שהתיידדה עימו היו מתנה או הלוואה. לא הייתה מחלוקת שהכסף הועבר, בשיק שנועד לפירעון חוב משכנתא של המקבל. לטענתה, הוא התחייב להחזיר את הכסף בחודשי החורף של אותה שנה. לטענתו, בשום שלב לא נאמר לו שמדובר בהלוואה, והכסף ניתן לו במתנה.

לפי העובדות שתוארו בפסק הדין, המשיב היה גרוש, ולפי הסכם הגירושין שלו היה עליו לסלק חוב משכנתא שרבץ על דירת גרושתו. הוא נהג לבצע תיקונים שונים בביתה של המבקשת, והשניים, שגילם מבוגר, התיידדו והקשר ביניהם התחזק. בשלב מסוים העבירה המבקשת שיק על סך 150,000 ש״ח לצורך פירעון חוב המשכנתא. תיעוד כתוב של הסכם הלוואה לא היה.

המבקשת תבעה גם את הגרושה, בטענה שגם היא חייבת בהשבה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. התביעה נגדה נדחתה בשתי הערכאות הקודמות, ובית המשפט העליון הודיע לצדדים בפתח הדיון שסוגיה זו אינה מתאימה למתן רשות ערעור. הדיון התמקד אפוא בשאלה אחת: האם המשיב קיבל מתנה או הלוואה (פס׳ 1 לפסק הדין).

מהי בקשת רשות ערעור, ולמה בית המשפט העליון הסכים לדון בתיק?

התיק עבר שלוש ערכאות: בית משפט השלום, ערעור לבית המשפט המחוזי, ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בקשת רשות ערעור היא בקשה שבית המשפט העליון ידון בתיק פעם נוספת, אחרי שכבר הוכרע בערעור, והיא אינה ניתנת כעניין שבשגרה. במקרה הזה נימק השופט נ׳ הנדל את ההחלטה לדון בתיק לגופו בכך ש”שאלת נטל ההוכחה וסוגית חזקת המתנה מעוררות שאלות כלליות, מעבר לגבולות המקרה הנדון, אשר נכון וראוי להבהיר אותן” (פס׳ 3).

איך התגלגל התיק עד לבית המשפט העליון?

בסרטון הזה מספר עו״ד אביב הראל כיצד הגיע התיק עד לבית המשפט העליון ומה נקבע בו.

מה פסקו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי?

שתי הערכאות הראשונות הגיעו לתוצאות הפוכות. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת״א 49519-12-13, השופטת ר׳ ערקובי) קבע שהנטל להוכיח מתנה מוטל על מקבל הכסף, שלא עמד בו, ולכן מדובר בהלוואה שיש להשיב. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע״א 53651-05-15, השופט ג׳ גינת) קבע שהנטל להוכיח הלוואה מוטל על נותנת הכסף, ובהיעדר תיעוד קבע שמדובר במתנה.

בית המשפט המחוזי, בהחלטה מיום 13.09.2016, נימק את העברת הנטל אל המבקשת בין היתר בכך שעבדה שנים במוסד בנקאי והייתה בקיאה בעניינים מסוג זה. כך נכתב שם: “האם לא ניתן היה לצפות מפקידת בנק מנוסה לשעבר, שתערוך תרשומת לגבי מסירת הכספים, אם אמנם, כפי גרסתה מדובר היה בהלוואה?”. המסקנה הייתה ש”נטל הראיה רובץ על המערערת, כעל כל תובעת אחרת” (פס׳ 12 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי, כפי שצוטט בפס׳ 2 לפסק הדין של בית המשפט העליון).

בית משפט השלום התייחס לאותו נימוק בדיוק והגיע למסקנה אחרת: “גם הטענה כי התובעת עבדה כל חייה בבנקים אינה סותרת את מתן ההלוואה, שכן היא מתיישבת עם גרסת התובעת, כי לאור יחסיה עם הנתבע רצתה למנוע ממנו את הריביות הגבוהות וההצמדה” (מצוטט בפס׳ 8 לפסק הדין של בית המשפט העליון).

מה קבע בית המשפט העליון, ועל מה נשענה ההכרעה?

בית המשפט העליון, בהרכב השופטים נ׳ הנדל, מ׳ מזוז ונ׳ סולברג, קיבל את בקשת רשות הערעור ואת הערעור, ביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי והשיב על כנו את פסק הדין של בית משפט השלום. נקבע שמרגע שמקבל הכסף מודה שקיבל אותו, עליו להוכיח שמדובר במתנה. משלא הוכיח זאת, הכסף הוא הלוואה שיש להחזיר.

למה הנטל עובר למי שמודה שקיבל את הכסף?

השופט הנדל, שכתב את חוות הדעת העיקרית, פתח בכלל הבסיסי: מי שטוען שהלווה כסף צריך להוכיח זאת, ו”נטל ההוכחה יהיה על התובע המבקש להוציא מחברו” (פס׳ 3). אבל כאן המצב היה שונה. המשיב לא הכחיש שקיבל את הכסף, אלא טען שקיבל אותו במתנה. “במצב זה טענת המתנה משמשת כמגן, והנטל להרמת מגן זה מוטל על הנתבע” (שם), בהסתמך על ע״א 3829/91 וואלס נ׳ גת.

בלשון פשוטה: מי שמודה שקיבל כסף ומסביר שזו הייתה מתנה, הוא שצריך להוכיח את ההסבר. השופט הנדל הוסיף שהנטל “יוחזר אל התובע רק במקרים בהם מתקיימים יחסים מיוחדים, המצדיקים חזקה משפטית לפיה מדובר במתנה” (פס׳ 6).

למה נטל ההוכחה הוא שהכריע את התיק?

כשאין הסכם כתוב, השאלה מי צריך להוכיח מה קובעת לא פעם את תוצאת ההליך. בסרטון מסביר עו״ד אביב הראל את הטענה בעניין נטל ההוכחה שעמדה במרכז ההליך.

מהי חזקת המתנה, ועל אילו יחסים היא חלה?

חזקת המתנה היא חריג לכלל הזה, שאומץ בפסיקה הישראלית מהדין האנגלי. כשהנותן הוא, בדוגמה המובהקת, הורה של מקבל הכסף, “קיימת חזקה לפיה הכסף הועבר במתנה, והנטל מוטל על כתפי ההורה להוכיח כי הכסף הועבר לבנו כהלוואה” (פס׳ 3). ההיגיון, לפי פסק הדין, הוא שביחסים של דאגה לצורכי המקבל העברות כסף הן חלק טבעי מהקשר, ואילו בין מי שאין ביניהם יחסים כאלה “ההנחה היא שכאשר אדם נותן נכס לזולתו הוא מצפה לתמורה, או להשבה של הנכס” (פס׳ 4).

פסק הדין סוקר את הפסיקה הקודמת. בעניין ויסוצקי (ע״א 180/51 גולדקורן נ׳ ויסוצקי) החזקה לא הוחלה על דוד שקיבל יהלום מאחייניתו. בעניין רייס (ע״א 34/88 רייס נ׳ עיזבון המנוחה חנה אברמן) נקבע שגם יחסי אח ואחות אינם מקימים אותה, משום שמדובר ביחסים אופקיים שאינם מבטאים דאגה של הנותן לצורכי המקבל.

החזקה חלה גם בין הורה לילד בגיר, אף שאין להורה חובה משפטית לדאוג לו, משום ש”הניסיון ומציאות החיים מלמדים כי לא פעם הורה לא משחרר עצמו מהדאגה לבנו” (פס׳ 4). עוד נקבע ש”החזקה ניתנת לסתירה”, והרף לסתירתה הוא מאזן ההסתברויות, הרף הרגיל במשפט האזרחי.

למה חבר קרוב או שכן טוב אינם מספיקים כדי להקים את החזקה?

בעניין סולימן (רע״א 5237/12 סולימן נ׳ גולן), שנדון בדן יחיד, הוחלה החזקה על חבר קרוב מאוד של המשפחה, ברוח הפסוק “טוב שכן קרוב מאח רחוק”. השופט הנדל הסתייג מהרחבה כזו: “אין זה עניין רק של קרבה, אלא טיבה. נדרש מצב מובנה של דאגה לצרכי המקבל, כאשר הקשר בין הורה לבנו הוא הדוגמה המובהקת לכך” (פס׳ 5). לדבריו, מתיחת הכלל מעבר לגבולותיו עלולה לגרום ל”שבירת המחיצה” בין המקרה המתאים לחזקה לבין בדיקת המקרה לפי כללי ההוכחה הרגילים.

עם זאת, השופט הנדל לא שלל את התוצאה בעניין סולימן, ולא שלל החלה של החריג מחוץ ליחסי הורה וילד במקרים שעונים על תכליתו. הדוגמה שהביא: “אחות שבפועל גידלה את אחיה הקטן, סיפקה את צרכיו, וכעבור עשרות שנים מוסכם כי העבירה אליו כסף” (פס׳ 5).

במה נחלקו שלושת השופטים?

שלושת השופטים הסכימו על התוצאה, אך נחלקו בשאלה הכללית: מתי חזקת המתנה חלה מחוץ ליחסי הורים וילדים.

השופט סולברג סיכם את הנקודה המשותפת: “חזקת המתנה בעצמה היא חריג לדיני הנטלים” (פס׳ 3 לחוות דעתו). כלומר, ברירת המחדל נשארת הכלל הרגיל, והחזקה היא היוצא מן הכלל.

איך יושמו הכללים על המקרה עצמו?

השופט הנדל קבע שהיחסים בין המבקשת למשיב “אינם עולים, ואף אינם מתקרבים, לכדי יחסי הקרבה המיוחדים המקימים את חזקת המתנה” (פס׳ 6). לכן הנטל היה על המשיב, והוא “לא הוכיח באופן פוזיטיבי שאכן מדובר במתנה”. השופט מזוז ציין שאמנם היה קשר קרוב בין השניים, אך לא הוכחה מערכת יחסים שכללה הענקת מתנות ותמיכה כספית. השופט סולברג כתב שהמקרה “אינו מתאים, אף לא קרוב להתאים” להחלת החזקה.

פסק הדין מפרט גם את הנסיבות שבית משפט השלום מצא. המבקשת לא העבירה את השיק ישירות למשיב אלא לפקודת בנק הפועלים, כדי לוודא שהכסף ישמש לכיסוי חוב המשכנתא. ההלוואה ניתנה על רקע מצוקה כספית, במטרה לחסוך מהמשיב הפרשי הצמדה וריבית, ונקבע לה עיתוי קרוב יחסית לפירעון מלא (פס׳ 8).

לפני ההכרעה הוצע לצדדים לסיים את העניין בפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984, אך הניסיון לא צלח. בסיום חויב המשיב בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש״ח (פס׳ 10). את חשיבות ההכרעה סיכם השופט הנדל כך: “המקרה קונקרטי, אך חשיבותו המשפטית כללית היא” (פס׳ 9). הנוסח המלא של פסק הדין ברע״א 8068/16 באתר הרשות השופטת זמין לעיון. פסק הדין סוקר גם בעיתונות הכלכלית, בכתבה ב-TheMarker ובכתבה בכלכליסט.

מה הוכרע בתיק, בשתי דקות?

בתוכנית “הכל כלול” מסביר עו״ד אביב הראל מה הוכרע בעניין שהגיע עד לבית המשפט העליון.

מה ההלכה אומרת בפועל למי שמעביר כסף לחבר, לבן משפחה או לילד?

ההלכה שנקבעה ברע״א 8068/16 מבחינה בין שני סוגי יחסים. כשכסף עובר בין חברים, שכנים, מכרים או אחים, ומקבל הכסף מודה שקיבל אותו, עליו להוכיח שמדובר במתנה. כשהורה מעביר כסף לילדו, חלה חזקת המתנה, וההורה הוא שצריך להוכיח שמדובר בהלוואה. בשני המקרים, תיעוד שנעשה בזמן ההעברה מקטין מאוד את הסיכון למחלוקת.

שני סייגים חשובים. ראשית, הכלל חל כשמקבל הכסף מודה שקיבל אותו. אם הוא מכחיש את עצם הקבלה, מי שהעביר את הכסף צריך קודם להוכיח שההעברה התבצעה (פס׳ 6). שנית, חזקת המתנה ניתנת לסתירה, והנטל אינו קובע לבדו את התוצאה. בית המשפט בוחן את מכלול הראיות, וכל מקרה נבחן לגופו.

למה הסכם הלוואה בין הורה לילד חשוב במיוחד?

דווקא בתוך המשפחה הקרובה, מי שמלווה כסף צריך להקפיד יותר על תיעוד. כשהורה מעביר כסף לבן או לבת, נקודת המוצא היא שמדובר במתנה, וההורה הוא שצריך לסתור אותה. בית המשפט העליון עצמו ציין שבין הורה לילדו “ניתן לצפות כי ההורה והבן לא בהכרח יחתמו על מסמך משפטי מחייב” (פס׳ 4). הסכם הלוואה כתוב בין אב או אם לבן או לבת, שמפרט סכום, מועדי החזר ואופן ההחזר, הוא הדרך הברורה לסתור את החזקה, אם זו אכן הכוונה.

סיוע כספי מהורים לילדים הוא לא פעם חלק מתכנון רחב יותר של העברה בין דורית של נכסים וכספים. כשברור מראש מה ניתן במתנה ומה אמור לחזור, קטן הסיכוי למחלוקת בין האחים בעתיד.

מה כדאי לתעד כשמעבירים כסף שאמור לחזור?

החלטתם להלוות כסף לבן משפחה או לחבר? כדאי להיות ברורים כבר ברגע ההעברה, כי המחלוקת עלולה להגיע רחוק, כפי שקרה בתיק הזה.

• מסמך קצר בכתב: הסכום, מטרת ההעברה, וההסכמה שהכסף יוחזר, עם מועד או אופן ההחזר.
• העברה מתועדת: העברה בנקאית או שיק, ולא מזומן. בתיק שנדון בעליון, שיק לפקודת הבנק למטרה מוגדרת היה אחת הנסיבות שבית משפט השלום שקל.
• התכתבות מפורשת: הודעה או מייל שבהם כתוב שמדובר בהלוואה, ולא ניסוחים עמומים כמו “עזרה” או “נסגור בהמשך”.
• רישום החזרים: החזרים חלקיים מתועדים עשויים לתמוך בטענה שמדובר בהלוואה.
• גם מתנה כדאי לתעד: לפי חוק המתנה, התשכ״ח-1968, “מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה” (סעיף 1(א)), והיא נגמרת בהקניית הנכס “תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה” (סעיף 2). לפי סעיף 5(א), הבטחה לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.

מה קורה בגירושין לכסף שההורים נתנו לזוג: הלוואה או מתנה?

כסף שהורים נותנים לזוג נשוי, למשל לרכישת דירה, עלול להפוך בגירושין למחלוקת כפולה: האם זו הייתה מתנה או הלוואה, ואם מתנה, למי מבני הזוג היא ניתנה. לפי סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג-1973, נכסים שבן זוג קיבל במתנה בתקופת הנישואין אינם נכללים באיזון המשאבים. לכן לתשובה יש השפעה ישירה על חלוקת הרכוש.

התרחיש מוכר: הורים מסייעים לבני הזוג כלכלית, ובעת משבר בנישואין דורשים את הכסף בחזרה. לא פעם בן הזוג שהוריו סייעו תומך בגרסתם שמדובר בהלוואה, ואילו בן הזוג האחר טוען שמדובר במתנה. אם זו הלוואה, היא חוב, ולפי סעיף 6(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, בעת איזון המשאבים מנכים משווי הנכסים של כל בן זוג את החובות המגיעים ממנו. אם זו מתנה, צריך לברר למי היא ניתנה וכיצד השתלבה ברכוש.

רע״א 8068/16 לא עסק בגירושין ולא בכסף שהורים העבירו לזוג, אבל הכללים שנקבעו בו משמשים נקודת מוצא לניתוח: מי מודה בקבלת הכסף, על מי הנטל, ומה טיב היחסים בין הנותן למקבל. בין הורה לילדו חלה חזקת המתנה. פסק הדין לא הכריע מה הדין כשהכסף ניתן גם לבן הזוג של הילד, ולכן בשאלה זו כל מקרה נבחן לגופו ולפי הראיות.

ההכרעה בשאלת ההלוואה או המתנה היא רק חלק מהתמונה. למדריך המלא בנושא חלוקת רכוש בגירושין, להסבר על הנכסים שאיזון המשאבים חל עליהם, ולמאמר על רכוש שהושג לפני הנישואין. כשהדירה שנרכשה בעזרת ההורים רשומה על שם אחד מבני הזוג, מתעוררות שאלות נוספות, שבהן עוסק המאמר על רישום נכס על שם אחד מבני הזוג בגירושין.

מה קובע אם כסף שהועבר לבן הזוג הוא הלוואה או מתנה?

בראיון הזה מפרט עו״ד אביב הראל מה בית המשפט בוחן כאשר מתעוררת מחלוקת על כספים שהועברו בין בני זוג. גם בין בני זוג שאינם נשואים, השאלה עולה לא פעם עם הפרידה. על הזכויות והחובות של בני זוג כאלה ניתן לקרוא במאמר על ידועים בציבור: חובות, זכויות והליכים.

האם יש הבדל בין בית המשפט לענייני משפחה לבית הדין הרבני בשאלת מתנות ההורים?

סכסוך רכושי בין בני זוג נשואים יכול להתברר בבית המשפט לענייני משפחה, או בבית הדין הרבני כשהוא נכרך בתביעת גירושין. בית הדין הרבני עשוי לבחון גם את אומד דעתם של הנותנים, כלומר האם המתנה ניתנה מלכתחילה לצורך חיי הנישואין. בחירת הערכאה יכולה להשפיע על האופן שבו השאלה נבחנת, ולכן כדאי לשקול אותה מראש. על ההליך עצמו ניתן לקרוא במאמר על גירושין בבית דין רבני.

איך נראה התקדים מנקודת המבט של דיני המשפחה?

בהרצאה בפני ועדת בתי הדין הרבניים במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין מציג עו״ד אביב הראל את פסק הדין ואת השאלות שהוא מעורר בסכסוכי כספים בין בני זוג ובני משפחה.

מה קורה כשמישהו מבקש את הכסף בחזרה?

בסרטון קצר מסביר עו״ד אביב הראל למה העברת כסף בתוך המשפחה נראית פשוטה, עד הרגע שבו מישהו מבקש לקבל אותו בחזרה.

לייעוץ ראשוני אישי ודיסקרטי בנושא הלוואה או מתנה והעברת כספים בין בני משפחה, ניתן להתקשר למשרד: 072-3306655.