חליצה וייבום: מה נהוג היום ומה המשמעות לאלמנה

ייבום הוא מצב שבו אחיו של אדם שנפטר נושא את אלמנתו, וחליצה היא הטקס שנעשה כשהאח אינו רוצה לשאת אותה או כשהיא אינה רוצה להינשא לו. כפי שהסביר הטוען הרבני רועי רענן בפודקאסט של המשרד, ייבום אינו נהוג כיום, וחליצה קיימת גם היום: מגישים בקשה לבית הדין הרבני, והטקס נערך שם. כשהאח אינו משתף פעולה, ההכרעה בידי בית הדין הרבני, שהוא הגוף היחיד שמוסמך לקבוע מעמד אישי בישראל.

מי שמחפשת את המילים חליצה וייבום נמצאת לרוב בתקופה הקשה בחייה. בעלה נפטר, האבל עוד טרי, ובתוך כל זה מתברר לה שהצעד הבא בחייה האישיים תלוי בהליך דתי שלא הכירה, ובאדם אחד מסוים: האח של בעלה. כשהיחסים עם משפחת המנוח טובים, הדברים נעשים בהסכמה ובכבוד. כשהם מתוחים, האח יכול להסס, להתעכב או להציב תנאים, והמתנה כזו מכבידה על מי שרק רוצה לבנות את חייה מחדש. גם האח עצמו, שנדרש פתאום לטקס שאינו מוכר לו, רוצה להבין מה מצופה ממנו.

ההסבר ההלכתי כאן נשען על דבריו של הטוען הרבני רועי רענן, בשיחה שקיים איתו עו״ד אביב הראל בפודקאסט של המשרד. החלק על זכויות האלמנה בדירה ובעיזבון נשען על דבריו של אביב עצמו.

מה זה ייבום ומה זה חליצה?

ייבום הוא מצב שבו אישה נשואה מתאלמנת, ואחיו של בעלה מצווה לשאת אותה לאישה, כדי “להקים לאחיו שם”, בלשון התנ״ך. חליצה היא הטקס שנעשה כשהאח אינו רוצה לשאת את האלמנה, או כשהאלמנה מסרבת להינשא לו. כך הסביר הטוען הרבני רועי רענן בשיחה עם עו״ד אביב הראל, והוסיף שייבום אינו נהוג כיום, ואילו חליצה קיימת גם היום.

לפי רענן, ברעיון שמאחורי הייבום התורה “עושה חסד” עם האלמנה. המשפחה שאליה נישאה אינה מתפרקת לגמרי עם מות הבעל, ויש סיכוי להקים זכר לאח שנפטר. מכאן גם המשמעות של הסירוב: האח שאינו מייבם מוותר על הניסיון הזה, ולכן נערך טקס שמסמן את ההחלטה.

עו״ד אביב הראל פתח את הנושא בשיחה כנושא שמופיע לא מעט בפסקי דין. מבחינת האלמנה, המשמעות המעשית היא שהאח ובית הדין הרבני הם חלק מהדרך שלה קדימה.

בראיון המלא עו״ד אביב הראל משוחח עם הטוען הרבני רועי רענן על ייבום וחליצה, על התרת עגונות, על הכתובה ועל ההבדלים בין סדרי הדין בבית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה.

האם עושים ייבום גם היום?

לא. לפי הטוען הרבני רועי רענן, ייבום “לא שייך כיום”, וחליצה היא ההליך שנותר בשימוש. גם היום מגישים לבית הדין הרבני בקשה לחליצה, והטקס נערך בפניו. מכיוון שבישראל ענייני נישואין וגירושין של יהודים נדונים בבית הדין הרבני, כפי שהדגיש רענן, זו הכתובת לכל שאלה על חליצה, ולא בית המשפט האזרחי.

המצב שבו השאלה מתעוררת הוא מצב של אובדן: בעל הולך לעולמו לפני שנולדו לו ילדים, והמסורת היהודית מטילה על אחיו להינשא לאלמנה או להתיר אותה בחליצה. מאחר שייבום אינו נהוג, מבחינה מעשית השאלה שעומדת בפני האלמנה והמשפחה היא איך ומתי תיערך החליצה.

שאלות מורכבות יותר, למשל מה קורה כשיש כמה אחים או כשהקשר עם האח נותק, מוכרעות בבית הדין הרבני לפי נסיבות המקרה.

איך נראה טקס החליצה?

לפי תיאורו של הטוען הרבני רועי רענן, בטקס החליצה האלמנה חולצת את נעלו של האח ויורקת בפניו, “וככה ייעשה לאותו אדם שלא רצה להקים שם”. הטקס נערך בבית הדין הרבני, אחרי שמוגשת לו בקשה לחליצה. היריקה, לדבריו, מסמלת עד כמה לא יפה לסרב לניסיון להקים זכר לאח שנפטר.

לפי ההסבר הזה, המסר הסמלי של הטקס מכוון אל האח שבחר שלא לייבם. טקס שנשמע קשה מתקבל אחרת כשמבינים את משמעותו מראש.

את פרטי ההליך עצמו, כמו המסמכים שיש להגיש, מי צריך להתייצב ומתי נקבע הטקס, קובע בית הדין הרבני. כדאי לברר אותם מראש מול בית הדין או עם מי שמייצג אתכם, כדי שהיום עצמו לא יגיע בהפתעה, ובמיוחד כשהקשר עם משפחת המנוח רגיש.

מה קורה כשהאח קטין או אינו כשיר?

לפי הטוען הרבני רועי רענן, המצווה מוטלת על אח שיכול לשאת אישה. נישואים מחייבים חתימה על כתובה וביצוע “פעולה קניינית”, ולכן נדרש אדם שפוי בדעתו שמבין את משמעות המעשה ואת השלכותיו. כשהאח תינוק, פסול דין או במצב נפשי שאינו מאפשר זאת, מדובר לדבריו במקרה “מאוד מאוד סבוך”, ובית הדין הרבני מכריע בו.

את השאלה העלה עו״ד אביב הראל בשיחה דרך כמה תרחישים קשים: אח שהוא תינוק בן תשעה חודשים, אח שהוכרז פסול דין, אח במצב פסיכוטי או במצב צמח. מבחינת האלמנה, כל אחד מהתרחישים האלה פירושו המתנה עד שבית הדין מכריע.

מדברי רענן עולה שהקושי אינו טכני: אותה דרישה לכשירות שחלה על כל מי שנושא אישה חלה גם כאן. הדרך להתיר את האלמנה במצבים כאלה נקבעת בבית הדין הרבני לפי נסיבות המקרה, ולכן חשוב שבית הדין יקבל תמונה מלאה ומדויקת של מצבו של האח.

מה עושים כשהיבם מסרב לחלוץ או מתנה את החליצה בתשלום?

ההכרעה במצב שבו יבם מסרב לחלוץ, או מתנה את החליצה בתשלום, שייכת לבית הדין הרבני, שהוא הערכאה שדנה בחליצה, כפי שהסביר הטוען הרבני רועי רענן. אילו כלים עומדים לרשות בית הדין מול יבם כזה תלוי בנסיבות ונבחן בכל מקרה לגופו, ולכן כדאי לבחון את התיק עם מי שמכיר את בית הדין לפני שמגיבים לדרישה.

את הגישה של עו״ד אביב הראל למצבים שבהם צד אחד מחזיק בידיו הליך דתי כקלף מיקוח אפשר להכיר מהדברים שאמר על סרבנות גט. לדבריו, “סרבנות גט זה לא מבוי סתום”. הסוד, כך אמר, הוא לפעול ולא לשבת ולחכות שהצד המסרב יתרצה. חשוב לדייק: הדברים נאמרו על גט ולא על חליצה, והכלים שבית הדין מפעיל נגד סרבן גט אינם בהכרח אותם כלים שעומדים לרשותו מול יבם.

בכתבה שפרסם על סרבנות גט כאמצעי לחץ כלכלי, עו״ד הראל הציג גם את הצד העקרוני. מי שהחליט לעזוב, אין לעמוד בדרכו. מותר לנסות להציל את הזוגיות, אבל אין להחזיק אדם בכוח, ואין להשיג הישגים כלכליים באמצעות עיגונו.

מה ההבדל בין חליצה, גט והתרת עגונה?

שלושתם הליכים שבסופם אישה יכולה להינשא מחדש, אבל כל אחד מהם נוגע למצב אחר. גט נותן הבעל לאשתו, כששניהם בחיים. חליצה נעשית מול אחיו של בעל שנפטר. התרת עגונה נדרשת כשמות הבעל אינו ודאי, ובית הדין צריך להשתכנע שהוא נפטר כדי לקבוע שהאישה אלמנה. את שלושתם מכריע בית הדין הרבני, כפי שהסביר הטוען הרבני רועי רענן.

ההבחנה חשובה כי מי שמחפשת מידע על חליצה נתקלת לא פעם בהסברים על עגינות, והמונחים מתערבבים. אישה עגונה היא אישה שאינה יכולה להינשא מחדש לפי ההלכה, אף שנישואיה הסתיימו בפועל. ההבדל בינה לבין אישה מסורבת גט הוא עניין נפרד, שנוגע לבעל שבחיים ומסרב לתת גט.

מה קורה כשלא ברור אם הבעל נפטר?

כשאין הוכחה שהבעל נפטר, האישה נחשבת עדיין נשואה ואינה יכולה להינשא מחדש. לפי הטוען הרבני רועי רענן, כדי להתיר אותה בלי גט בית הדין הרבני צריך להגיע למסקנה שהבעל אינו בחיים, ורק אז היא אלמנה. תעודת פטירה אזרחית, גם כשניתנה בצו בית משפט, אינה מספיקה לכך לבדה.

רענן הסביר שבית הדין נזהר במיוחד במקרים כאלה, משום שאם האישה נשואה בפועל, ילדים מקשר חדש ייחשבו ממזרים. לכן, כשאין שום הוכחה שהבעל אינו בחיים, קשה מאוד להתיר את האישה. כדוגמה הביא את המקרה של רון ארד, שאשתו נותרה עגונה שנים רבות, עד שהרב עובדיה יוסף מצא דרך הלכתית להתיר אותה.

בשיחה הוזכר שגם אחרי 7 באוקטובר, כמו אחרי מלחמת יום הכיפורים, עלו שוב שאלות של התרת נשים שבעליהן נפלו ומקום קבורתם לא נודע. אלה מקרים כואבים במיוחד, ובית הדין דן בהם בכובד ראש וביסודיות.

נקודה שמפתיעה רבים היא מה שעו״ד אביב הראל כינה בשיחה “פיצול סטטוס”. עם תעודת פטירה אפשר לפנות לרשם לענייני ירושה ולקבל צו ירושה. אבל לפי רענן, בית הדין הרבני לא יכיר באישה כאלמנה ולא ייתן צו ירושה על סמך התעודה בלבד, אלא רק אם השתכנע מהראיות שבפניו.

בסרטון קצר עו״ד אביב הראל מסביר מה המשמעות של היות אישה יהודייה עדיין נשואה: היא אינה יכולה לפתוח בקשר עם גבר אחר, וילדים שייוולדו ייחשבו ממזרים.

אילו זכויות יש לאלמנה בדירה ובעיזבון?

לפי עו״ד אביב הראל, אלמנה עשויה להיות זכאית למגורים ולמזונות מתוך העיזבון, כלומר מתוך הנכסים שהשאיר בעלה. הזכויות האלה נובעות מהנישואין ומתנאי הכתובה, ולכן הן נבחנות בנפרד מהשאלה מי ירש את הדירה. צוואה שמעבירה את חלקו של הבעל לאחרים אינה שוללת בהכרח את זכותה של האלמנה להמשיך לגור בדירה.

בכתבה שפרסם על זכות האישה להישאר בדירת המגורים, עו״ד הראל סקר פסקי דין של בתי הדין הרבניים שכבר פורסמו. באחד מהם, בבית הדין הרבני בבאר שבע, נקבע שאלמנה בת 75 תוכל להמשיך לגור בדירה המשותפת עד סוף חייה, אף שבעלה הוריש את רכושו לאחרים. הזכות הותנתה, בין היתר, בכך שלא תינשא לאחר ותנהג בכבודו של המנוח.

בפסק דין אחר, של בית הדין הרבני בפתח תקווה משנת 2022, דובר באלמנה שדירתה נכללה בפרויקט התחדשות עירונית. בית הדין קבע שאחרי השלמת הבנייה היא תשוב לדירה לכל ימי חייה. הפסיקה הזו ממחישה שזכות המגורים יכולה לקבל הגנה ממשית, אבל היקפה ומשכה נקבעים לפי נסיבות המקרה.

לצד זכויות המגורים עומדות שאלות של ניהול עזבונות: מי היורשים, מה רשום על שם מי, ומה אפשר לעשות בדירה. בסרטון קצר עו״ד אביב הראל מסביר מה קורה לדירת המשפחה כשבן זוג נפטר בלי צוואה, ולמה הדבר מסתבך כשחלק מהנכס עובר לילדים קטינים.

מה כדאי לבדוק לפני שמסכימים למכירת הדירה או מגישים תביעת כתובה?

לפי עו״ד אביב הראל, לפני הסכמה למכירה או לפינוי, או לפני הגשת תביעה למימוש כספי הכתובה, צריך להבין איך המהלך ישפיע על המשך המגורים. הבדיקה כוללת את מצב הנישואין, את ההחלטות שכבר ניתנו, את ההסכמים שנחתמו ואת הזכויות מכוח הכתובה. אחרי פטירת הבעל נבחנות גם הצוואה וזכויות האלמנה, וכל אלה יחד קובעים מה כדאי לתבוע ומתי.

אצל אלמנה שממתינה לחליצה יש כאן שני מישורים נפרדים: המעמד האישי שלה, שנקבע בבית הדין הרבני, והזכויות הכספיות שלה מול העיזבון והיורשים. כפי שעלה בעניין תעודת הפטירה, כל מישור יכול להתנהל בדרך משלו, ולכן כדאי לראות את התמונה המלאה לפני שמחליטים.

עו״ד אביב הראל אינו שותף לדימוי של בית הדין הרבני כמקום שבו “חבורה של גברים עם זקן” חורצת את גורלן של נשים, וכך אמר במפורש. הוא חבר בוועדת בתי הדין הרבניים, מחוז תל אביב, של לשכת עורכי הדין בישראל, ובין התחומים שבהם הוא עוסק הוא מונה גם עגונות ומסורבי גט. על ההבדלים בין ייצוג בבית הדין הרבני על ידי עורך דין או על ידי טוען רבני אפשר לקרוא בעמוד נפרד.

עו״ד אביב הראל, עורך דין משפחה, מלווה לקוחות בהליכים בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה, וכל מקרה נבחן לגופו.

לייעוץ ראשוני אישי ודיסקרטי בנושא חליצה וייבום, ניתן להתקשר למשרד: 072-3306655.