בע״מ 919/15: פסק הדין ששינה את חלוקת מזונות הילדים

בע״מ 919/15 פלוני נ׳ פלונית הוא פסק דין של בית המשפט העליון מיום 19.7.2017, שניתן פה אחד בהרכב מורחב של שבעה שופטים. נקבע בו כי בגילאי 6 עד 15 שני ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, כולל הצרכים ההכרחיים, והחלוקה ביניהם נקבעת לפי היכולת הכלכלית היחסית של כל הורה מכלל המקורות, בהתחשב בחלוקת המשמורת הפיזית בפועל ובנסיבות המקרה. לגבי ילדים מתחת לגיל 6 הדין לא השתנה.

 

הורה שנמצא בהליך גירושין, או שחי כבר כמה שנים עם הסדר מזונות קיים, שומע לא פעם את המספר 919/15 בלי לדעת מה בדיוק נקבע בו. יש מי שמבין ממנו שבמשמורת משותפת “אין יותר מזונות”, ויש מי שחושש שההלכה פוגעת בו. התמונה המשפטית מדויקת יותר מכל אחת מהגרסאות האלה, וכדאי להכיר אותה לפני שמקבלים החלטות.

המאמר מסביר מה נפסק, מה היה המצב קודם לכן, איך מיישמים את ההלכה היום, ומה המשמעות המעשית עבור אב או אם. למי שמחפש את התמונה הרחבה, יש באתר גם מדריך מקיף בנושא מזונות ילדים.

מה נקבע בבע״מ 919/15?

בבע״מ 919/15 קבע בית המשפט העליון, בהרכב של שבעה שופטים ופה אחד, כי מזונות ילדים בגילאי 6 עד 15 מוטלים על שני ההורים באופן שווה מדין צדקה, כולל הצרכים ההכרחיים. חלוקת החיוב בין האב לאם נקבעת לפי היכולת הכלכלית היחסית של כל אחד מהם מכלל המקורות, לרבות שכר עבודה, בהתחשב בחלוקת המשמורת הפיזית בפועל ובמכלול נסיבות המקרה.

פסק הדין ניתן ביום כ״ה בתמוז התשע״ז (19.7.2017), בשני הליכים שנדונו יחד: בע״מ 919/15 ובע״מ 1709/15. שניהם הגיעו לבית המשפט העליון מפסקי דין של בתי המשפט המחוזיים מרכז-לוד וחיפה. בהרכב ישבו המשנה לנשיאה ס׳ ג׳ובראן והשופטים א׳ חיות, י׳ דנציגר, ע׳ פוגלמן, נ׳ סולברג, ד׳ ברק-ארז ומ׳ מזוז. חוות הדעת העיקרית נכתבה על ידי השופט עוזי פוגלמן.

בסיום פסק הדין המלא באתר בית המשפט העליון נוסחה ההלכה כך: “בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.”

עוד נקבע כי במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, היישום ייעשה לפי העקרונות שפירטה השופטת ברק-ארז, “כברירת מחדל שניתן לסטות ממנה”, ובית המשפט לענייני משפחה יפעיל שיקול דעת בנסיבות כל מקרה. בשני התיקים עצמם לא נקבע סכום חדש: הדיון הוחזר לבתי המשפט לענייני משפחה כדי שיקבעו את חלוקת המזונות לפי העקרונות החדשים.

מה היה המצב לפני פסק הדין?

לפני בע״מ 919/15, פסיקת בית המשפט העליון פירשה את הדין העברי כך שאב יהודי חב לבדו במזונות ההכרחיים של ילדיו מלידה ועד גיל 15, והאם הייתה פטורה מהם בלי קשר להכנסתה או לחלוקת זמני השהות. רק במזונות שמעבר לצרכים ההכרחיים, המכונים מזונות מדין צדקה, יכלו שני ההורים להתחייב לפי יחס הכנסותיהם.

הבסיס החוקי לכך הוא סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי״ט-1959, שקובע כי אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים “לפי הוראות הדין האישי החל עליו”. עבור הורים יהודים, הדין האישי הוא הדין העברי.

הדין העברי מבחין בין שלוש קבוצות גיל: גילאי 0 עד 6 (“קטני קטנים”), גילאי 6 עד 15 (“קטנים”) וגילאי 15 עד 18 (“גדולים”). הוא מבחין גם בין צרכים הכרחיים, שנועדו לספק את הקיום הבסיסי של הילד, לבין מזונות מדין צדקה, שמעבר להם. בגילאי 6 עד 15 נשען החיוב של האב על תקנת אושא ועל תקנת הרבנות הראשית משנת תש״ד (1944), ופורש כהמשך של חובתו הבלעדית.

בפסק הדין תואר כיצד נראה החיוב באותה עת: הצרכים ההכרחיים כומתו בדרך כלל בכ-1,300 עד 1,400 ש״ח לכל ילד, ובנוסף שילם האב חלק יחסי מעלות המדור של האם, בדרך כלל שליש עד מחצית ממנה. הסכומים האלה משקפים את המצב שתואר ב-2017, ואינם תעריף עדכני.

למה ההסדר הישן יצר קושי במשמורת משותפת?

השופט פוגלמן המחיש את הבעיה בדוגמה מספרית: שני הורים שמשתכרים כל אחד 10,000 ש״ח נטו, שוכרים כל אחד דירה ב-4,000 ש״ח, והילדים שוהים אצל כל אחד מהם מחצית מהזמן. אחרי הוצאות אישיות נותרים לכל הורה 3,500 ש״ח לצורכי הילדים. אם האב מחויב לשלם לאם 3,000 ש״ח, בידי האם נותרים 6,500 ש״ח ובידי האב 500 ש״ח בלבד, אף שהילדים אצלו חצי מהחודש.

ההוצאה הישירה של האב על הילדים בזמן שהם אצלו לא קוזזה מהחיוב. בתי המשפט המחוזיים ניסו לתת לכך מענה בדרכים שונות, עד שבפסק הדין דובר על “אסכולת חיפה”, “אסכולת מרכז” ו”אסכולת תל-אביב”. חוסר האחידות הזה היה אחת הסיבות לכינוס הרכב מורחב.

למה בית המשפט העליון שינה את ההלכה?

בית המשפט העליון שינה את ההלכה משום שמצא בדין העברי עצמו פרשנות מוכרת, שלפיה בגילאי 6 עד 15 חובת המזונות היא מדין צדקה ולכן חלה על שני ההורים. לפי פסק הדין, פרשנות זו מקדמת את טובת הילד, מגשימה שוויון מהותי בין האב לאם, ומתיישבת עם ההסדר שקבע המחוקק בחוק המזונות למי שהדין האישי אינו חל עליו.

השיקולים המרכזיים שפורטו בפסק הדין:

• החלטת מועצת הרבנות הראשית: בדיון מיום 30.11.2015 ציינה המועצה שרוב הפוסקים סברו כי החיוב לאחר גיל 6 הוא מדין צדקה, והחליטה שעל הדיינים להביא בחשבון את היכולת הכלכלית של האם. עמדת היועץ המשפטי לממשלה תמכה אף היא בקיומה של הפרשנות החלופית.
• טובת הילד: כשהילדים חיים בשני בתים, שני ההורים צריכים משאבים כדי לכלכל אותם בזמן שהם אצלם.
• שוויון מהותי ולא פורמלי: השופט פוגלמן הדגיש שאין מדובר ב”שוויון טכני או פורמלי גרידא”, אלא בשוויון שמכיר בפערים הכלכליים וההוריים בין האיש לאישה.
• הרמוניה עם החוק האזרחי: סעיף 3א לחוק המזונות קובע, לגבי מי שחוק זה חל עליו, שהמזונות יחולו על שני ההורים “בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא”, בלי קשר לשאלה בידי מי מוחזק הקטין.

השופטת ברק-ארז הצטרפה לעיקרון, אך הזהירה מפני שוויון שמתעלם מהמציאות: במשפחות רבות אחד ההורים, לרוב האם, צמצם את הקריירה לטובת הטיפול בילדים. לכן הדגישה שכל מקרה נבחן לגופו, ושיש לתת משקל להסדרים שנהגו במשפחה לפני הגירושין. בסיום חוות דעתו קרא השופט פוגלמן למחוקק לקבוע הסדר מקיף ומפורט לכל סוגיית מזונות הילדים.

איך מחושבים היום מזונות לילדים בגילאי 6 עד 15?

מזונות לילדים בגילאי 6 עד 15 נקבעים לפי צורכי הילדים, יחס ההכנסות של שני ההורים מכל המקורות וחלוקת זמני השהות בפועל. במשמורת פיזית משותפת, ברירת המחדל שנקבעה בבע״מ 919/15 היא שכל הורה נושא בעין בהוצאות השוטפות בזמן שהילדים אצלו, ושאר ההוצאות מתחלקות במנגנון מוסדר שקובע בית המשפט לענייני משפחה.

פסק הדין לא קבע נוסחה אריתמטית אחת. השופט סולברג ציין במפורש שפסק הדין “אינו מתיימר לקבוע נוסחאות אחידות”, והשופט מזוז הוסיף שבית המשפט אינו מחויב לנוסחאות אריתמטיות נוקשות. מה שכן נקבע הוא מסגרת של ארבעה עקרונות, שפירטה השופטת ברק-ארז בפסקה 61 לחוות דעתה ואומצה כברירת מחדל למשמורת פיזית משותפת:

1. הוצאות קיום שוטפות: כל הורה נושא בהן בעין בזמן שהילדים אצלו, והן “מתקזזות” בלי העברת תשלומים. בית המשפט מעריך איזה חלק מהמזונות מתייחס להוצאות אלה, לפי גיל הילדים.
2. “צרכים אחרים”: הוצאות כמו ביגוד, ספרים וטיפול רפואי שאינו צפוי מנוהלות במנגנון מרכזי. ברגיל ימונה “הורה מרכז” שיקבל מההורה השני מחצית מההוצאות האלה, במצב של השתכרות שווה. אפשר גם לקבוע חשבון בנק משותף.
3. הוצאות חריגות: ההורים ממשיכים לחלוק בהן בהתאם לכושר ההשתכרות שלהם, לפי מנגנון שקובע בית המשפט.
4. מדור: כל הורה נושא בעין בהוצאות המדור שלו. לפני כן על בית המשפט לבדוק שהנטל הכפול של שתי דירות אינו פוגע ביכולת לספק את צורכי הילדים.

בהיעדר קביעה אחרת, ההורה המרכז יהיה זה שבית המשפט מצא כי שימש כמטפל העיקרי בילדים לפני הגירושין, בין אם זו האם ובין אם זה האב. ההבחנה אינה מגדרית: היא נשענת על מה שקרה בפועל בכל משפחה.

פסק הדין הביא גם דוגמה מספרית להמחשה: אם בית המשפט מעריך את ההוצאות שמתקזזות בעין ב-1,500 ש״ח לחודש ואת שאר ההוצאות ב-2,500 ש״ח, ההורה השני יעביר להורה המרכז 1,250 ש״ח, מחצית מההוצאות שאינן מתקזזות. זו דוגמה בלבד, והסכומים בכל תיק נקבעים לפי נתוניו. הרחבה על השלבים המעשיים מופיעה במאמר על חישוב מזונות במשמורת משותפת.

ומה אם הילדים לא שוהים זמן שווה אצל שני ההורים?

השאלה שעמדה לפני בית המשפט עסקה במשמורת שוויונית, כלומר 7 לילות מתוך 14 ימים. עם זאת, ההלכה עצמה מנוסחת באופן כללי, וקובעת את החלוקה “בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל”. השופט מזוז ציין שהשאלות שנדונו רלוונטיות גם למשמורת משותפת בחלוקה לא שווה, וכי בית המשפט יכול לשקול גם כמה מהטיפול בילדים נעשה בפועל על ידי כל הורה. מכאן החשיבות של חלוקת זמני השהות כפי שהיא מתקיימת בפועל, ולא רק כפי שנכתבה בהסכם.

לפני ואחרי בע״מ 919/15: מה השתנה?

מה לגבי ילדים מתחת לגיל 6?

בע״מ 919/15 לא שינה את הדין לגבי ילדים מתחת לגיל 6. לפי הדין העברי כפי שפורש בפסיקת בית המשפט העליון, האב חב לבדו במזונות ההכרחיים של ילדיו עד גיל 6, והאם פטורה מהם. השופט סולברג ציין בפסק הדין שההלכה אינה מתייחסת לגילאים אלה, ושהחובה “עודנה מוטלת במלואה על כתפי האב”.

לפי פסק הדין, החובה בגילאים אלה נחשבת “מעיקר הדין”, והיא מוחלטת: האב חייב בה גם אם מצבו הכלכלי קשה. עם זאת, מעבר לצרכים ההכרחיים, מזונות מדין צדקה חלים מלידה, ושני ההורים עשויים להתחייב בהם לפי יחס הכנסותיהם.

השופטת ברק-ארז הוסיפה שיש להניח שהעקרונות שנקבעו יהיו רלוונטיים גם לחיובי מזונות מדין צדקה בגילאים אחרים, אך הבהירה שהנושא לא עמד להכרעה. בפועל, הורים לילדים קטנים שקובעים היום הסדר מזונות צריכים להביא בחשבון שהמסגרת המשפטית משתנה כשהילד מגיע לגיל 6, ושהסכם מנוסח היטב מתייחס לכך מראש.

ומה קורה בגילאי 15 עד 18?

בגילאי 15 עד 18 לא נדרש שינוי: עוד לפני בע״מ 919/15 נקבע בפסיקה שחובת המזונות בגילאים אלה היא מדין צדקה בלבד, ולכן היא חלה באופן שווה על שני ההורים. בית המשפט העליון ציין בפסק הדין שבעניין זה “אין מחלוקת”, והחלוקה בין ההורים נעשית לפי יחס הכנסותיהם מכלל המקורות.

הדין העברי מתנה אכיפה של מזונות מדין צדקה בכך שההורה “אמיד” והילד “נצרך”. בית המשפט הבהיר כי בישראל כיום, ככלל, קטין עד גיל 18 שלומד בבית הספר נחשב כמי שאין לו מקורות הכנסה משלו, ולכן זכאי למזונות מדין צדקה.

האם פסק הדין חל על הסכמים ופסקי דין ישנים?

בע״מ 919/15 אינו פותח כשלעצמו הסכמים ופסקי דין למזונות שנקבעו לפני 19.7.2017. בבע״מ 7670/18 מיום 20.1.2021 קבע בית המשפט העליון שההלכה אינה עילה לפתיחת הליכי מזונות חלוטים, ושמי שמבקש לשנות מזונות כאלה צריך להוכיח שינוי נסיבות מהותי, בדיוק כפי שהיה נדרש לפני ההלכה.

פסק הדין בבע״מ 7670/18 ניתן על ידי השופט נ׳ הנדל, בהסכמת השופטת ע׳ ברון והשופט ע׳ גרוסקופף. השופטת ברון כתבה שפסק הדין “עושה סדר” לנוכח פסיקות סותרות של הערכאות הדיוניות. בית המשפט התווה מבחן בשני שלבים:

1. שלב ראשון: בית המשפט לענייני משפחה בוחן אם התקיים שינוי נסיבות מהותי, בהתעלם מהשינוי בהלכה.
2. שלב שני: רק אם נמצא שינוי כזה, נקבע גובה המזונות לגבי הרכיב שהשתנה, בשים לב לבע״מ 919/15. אין להחיל את ההלכה על כל סכום המזונות אם השינוי נוגע לרכיב אחד בלבד.

הנימוקים נשענו על עיקרון סופיות הדיון ועל יציבותם של הסכמי גירושין. בית המשפט הביא בהקשר זה את הקביעה שהסכם גירושין הוא “מעשה רקמה עדינה, שמזונות הילדים הוא אחד החוטים המרכזיים בו”. הדרישה לשינוי נסיבות מהותי חלה באותה מידה על פסק דין שאישר הסכם ועל פסק דין שניתן אחרי התדיינות. הורה ששוקל לפנות לבית המשפט בעניין הסכם קיים יכול לקרוא עוד על ביטול מזונות והפחתתם, ומנגד על תביעה להגדלת מזונות. בשני המקרים נדרש שינוי נסיבות מהותי.

מה המשמעות עבור הורה שנמצא היום בהליך?

עבור הורה שנמצא היום בהליך, בע״מ 919/15 אומר שגובה המזונות לילדים בגילאי 6 עד 15 תלוי בתמונה הכלכלית המלאה של שני ההורים ובחלוקת זמני השהות בפועל. לכן חשוב להציג תמונה מלאה ומתועדת של הכנסות, הוצאות וזמני שהות, ולזכור שבית המשפט לענייני משפחה מפעיל שיקול דעת בכל מקרה ומקרה.

הנקודות שכדאי להכין מראש, בין אם אתם האב ובין אם אתם האם:

• הכנסות מכל המקורות: ההלכה מתייחסת ליכולת הכלכלית “מכלל המקורות”, לרבות שכר עבודה, ולא רק לתלוש השכר של אחד ההורים.
• זמני שהות בפועל: בית המשפט בוחן את מה שקורה בשגרה, ולא רק את מה שנכתב על הנייר.
• מדור: לפי פסק הדין, לפני שמטילים על כל הורה את עלות הדירה שלו, יש לבדוק שהנטל הכפול אינו פוגע בצורכי הילדים. השופט מזוז תיאר משמורת משותפת כהסדר שיש לו “מחיר שלא כל זוג הורים פרודים יכול לעמוד בו”.
• מי ההורה המרכז: מי ריכז את הטיפול בילדים לפני הפירוד, ומי מנהל בפועל את הביגוד, הציוד וההוצאות הרפואיות.
• הסכם שנחתם הוא יציב: לאור בע״מ 7670/18, קשה לפתוח הסכם מאושר בלי שינוי נסיבות מהותי, ולכן כדאי לבחון כל סעיף לפני החתימה.

פסק הדין מתייחס גם לחשש שמשמורת משותפת תתבקש רק כדי להפחית מזונות. השופט מזוז כתב שאין לבטל חשש זה, ושבית המשפט הקובע את הסדרי המשמורת צריך לתת עליו את דעתו, בין היתר בבחינת ההסדרים שנהגו במשפחה בעבר. הקשר בין שתי השאלות מוסבר גם במאמר על משמורת משותפת.

המשרד, עם ניסיון של למעלה מ-25 שנה בדיני משפחה, מלווה אבות ואמהות בהליכי מזונות בבית המשפט לענייני משפחה, מבניית התשתית הכלכלית ועד ניסוח ההסכם. כל מקרה נבחן לגופו, והתוצאה תלויה בנסיבות. מאמרים נוספים זמינים באתר תחת כל המאמרים בנושא מזונות.

לייעוץ ראשוני אישי ודיסקרטי בנושא מזונות ילדים לאור בע״מ 919/15, ניתן להתקשר למשרד: 072-3306655.