אלימות כלכלית בגירושין: סימנים ודרכי פעולה

אלימות כלכלית בהליך גירושין היא שימוש בכסף, ברכוש ובגט כאמצעי שליטה ולחץ על בן הזוג השני. היא מופיעה בעיקר כעיכוב של הגט כדי לקבל ויתורים ברכוש, כהסתרה והברחה של נכסים והכנסות, וכחסימת הגישה לחשבונות ולכסף בזמן הפרידה. לכל אחד מהדפוסים האלה יש מענה בדיני המשפחה: צווים שמחייבים לגלות נכסים ומידע מגופים פיננסיים, מינוי מומחה שבודק את ההכנסות, צווי מניעה ועיקולים שמגינים על הרכוש, מזונות זמניים, וסנקציות נגד מי שמסרב לגט אחרי שבית הדין חייב בו. במקרים חריגים של אלימות שיטתית, בית המשפט רשאי גם לסטות מחלוקה שווה של הרכוש.

מי שמחפש את המונח הזה נמצא בדרך כלל באחד משני מצבים. יש מי שחי בתוך נישואים שבהם כל הוצאה דורשת אישור, החשבון רשום על שם בן הזוג, והשאלה שמטרידה היא אם זה עדיין ניהול משותף של כסף או כבר שליטה. ויש מי שנמצא באמצע פרידה ורואה דברים קורים מהר: חשבון שנסגר פתאום, העברה שאין לה הסבר, או בן זוג שאומר שלא יהיה גט עד שהדירה תעבור אליו.

בשני המצבים תחושת התקיעות מובנת. הכסף הוא הדרך לצאת מהבית, לשכור דירה ולפרנס את הילדים, ומי שאין לו גישה אליו מרגיש שאין לו לאן ללכת. בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני מכירים את הדפוסים האלה היטב, ויש בידיהם כלים להתמודד איתם. השאלה היא אילו כלים מתאימים למצב שלכם, ובאיזה סדר מפעילים אותם.

מה נחשב אלימות כלכלית בהליך גירושין?

בהליך גירושין, אלימות כלכלית היא שימוש בכסף או ברכוש כדי לשלוט בבן הזוג השני או ללחוץ עליו. בפועל היא מופיעה בארבעה דפוסים עיקריים: התניית הגט בוויתורים ברכוש, הסתרה או הברחה של נכסים והכנסות, שליטה בחשבונות וחסימת הגישה לכסף בזמן הפרידה, ופגיעה ממושכת בעצמאות הכלכלית של בן הזוג לאורך הנישואין.

כדאי לדעת שתיק גירושין אינו הליך אחד. עו״ד אביב הראל מסביר שזוג נשוי עם ילדים מנהל בדרך כלל לפחות חמישה הליכים: הגט בבית הדין הרבני, ותיקים נפרדים לרכוש, למזונות ולענייני הילדים. בתוכם ייתכן שיידרשו גם צווי ביניים, צווי מניעה, עיקולים, צווי עיכוב יציאה מהארץ ומזונות זמניים. רוב הכלים נגד שליטה כלכלית נמצאים בדיוק שם, בבקשות הביניים שמוגשות בתוך ההליכים.

כשהשליטה הכלכלית מלווה באיומים או בפגיעה, יש כלים נפרדים להגנה מיידית, ובהם צו הרחקה נגד בן זוג. ההשפעה הרחבה של אלימות במשפחה על הגירושין, כולל משמורת ומזונות, היא נושא בפני עצמו. כאן מדובר בצד הכלכלי: מה רואים בפועל, ואיזה כלי משפטי עונה על כל דפוס.

מה עושים כשבן הזוג מעכב את הגט כדי לקבל ויתורים ברכוש?

גט אינו אמור לשמש קלף מיקוח. כשאחד מבני הזוג מסרב לתת או לקבל גט, בית הדין הרבני יכול לפסוק שעל הצדדים להתגרש, ואם הסירוב נמשך, להפעיל נגד הסרבן הליכי כפייה. בתי הדין גם נוהגים שלא לעכב את הגט עד סוף ההליך הרכושי כשהוא צפוי להימשך זמן רב, כדי שהעיכוב לא ישמש אמצעי לחץ.

עו״ד אביב הראל מסביר שגם אחרי פסק דין לגירושין, על פי הדין כל אחד מהצדדים צריך לומר לפני בית הדין “רוצה אני”. מי שלא עושה זאת חשוף להליכי כפייה, והסנקציות, כדבריו, “קיצוניות מאוד”: פגיעות כלכליות קשות והגבלת חשבונות בנק. בסרטון הקצר הבא הוא מסביר למה, בניגוד לדעה הרווחת, יש פתרונות לסרבנות גט, גם אם זה לוקח זמן.

הרשימה ארוכה. לפי אביב, מי שמסרב אחרי שבית הדין קבע שעל הזוג להתגרש צפוי לעיקול והקפאה של חשבונות בנק, לכינוס נכסים, לעיכוב יציאה מהארץ, לאיסור להחזיק דרכון, לשלילת רישיון נהיגה ואף לאיסור לכהן במשרות מסוימות. במקרים קיצוניים, נדירים, גם למאסר. ההדרגה ושאר האמצעים מפורטים בעמוד על דרכי כפיית גט.

הגישה של אביב לסרבנות גט היא לא לשבת ולחכות שהצד השני יתרצה. “סרבנות גט זה לא מבוי סתום”, הוא אומר, והמטרה היא להפוך את הסירוב ל”עסק מאוד יקר” עבור מי שמסרב. לפעמים התשובה נמצאת דווקא בטענה הנכונה: “לפעמים תיק תקוע לא צריך עוד זמן, צריך לבחון אותו אחרת.”

גם השאלה אם אפשר להתגרש לפני שהרכוש חולק עולה כאן. בהחלטה של נשיא בית הדין הרבני הגדול דאז, הרב דוד לאו, נכתב ש”מנהג בתי הדין היום שאם רואים שהדיונים הממוניים עלולים להימשך זמן רב אין לעכב את הגירושין”. בתי הדין מוסיפים שעיכוב הגט במצב כזה עלול לשמש, שלא כדין, אמצעי לחץ בהליך אחר. על השיקולים של בית הדין, כולל המקרים שבהם עדיין יש סיכוי לשלום בית, אפשר לקרוא בעמוד על חיוב בגט לפני חלוקת הרכוש.

הדפוס הזה אינו שמור לגברים. גם סירוב גט מצד האישה קיים, והכלים דומים. כשהסירוב מלווה בהתעללות, בית הדין בוחן גם עילה לחיוב בעל בגט בנסיבות של התעללות. המשרד מונה את הסירוב לתת גט ואת ההכבדה המכוונת על ההליך בין הטעויות הנפוצות של מתגרשים.

איך מגלים שבן הזוג מסתיר נכסים או הכנסות?

ברוב המקרים לא יודעים על כך מראש. הסימנים שעו״ד אביב הראל מונה הם חשבונות שמתגלים פתאום, חשבונות שנסגרים בבת אחת, העברות כספים חריגות, וניסיון מהיר להיפטר ממניות או מנכסים. סימן נוסף הוא פער בין המשכורת שבן הזוג מציג לבין רמת החיים וההוצאות של המשפחה. כל אחד מאלה הוא, כדבריו, “נורה אדומה”.

כשהנורה נדלקת, במקרים המתאימים פונים לבית המשפט ומבקשים את הצווים הנכונים. אבל לפני הצווים יש עבודה של התאמה בין מספרים. אביב מתאר מצב שבו בן הזוג הציג תמונה מסודרת מאוד של הכנסות, עם “יותר מדי הסברים” ותנועות כספים. ההשוואה בין רמת החיים של המשפחה לבין המשכורת המוצהרת, והמעקב אחר תנועות הכסף, הראו שכספים עברו דרך בן משפחה ויצרו תמונה לא אמיתית. בית המשפט לא זיהה את זה בהתחלה, אבל בקשה שהצביעה על הפער בין הסיפור לבין המספרים הספיקה כדי שימונה מומחה, ולממצא היו השלכות על המזונות ועל איזון המשאבים.

“בתיקים כלכליים אני לא מסתפק במה שמציגים”, אומר אביב. “תמיד כדאי לברר האם המספרים מתחברים לסיפור השלם.” בסרטון הבא הוא מספר על הבדיקה הזו בעצמו.

מי בודק את המספרים? לפי אביב, כששני בני הזוג שכירים, גם כשהם מרוויחים היטב, בדרך כלל מספיק אקטואר. כשמדובר בבעלי עסקים, או כשיש חשד להברחה ולהסתרה של רכוש, נדרשים גם רואה חשבון וחוקרים כלכליים פרטיים. זו גם הסיבה שגירושין לבעלי עסקים דורשים יכולת לקרוא מאזנים ולהעריך חברה. את דוח האקטואר אביב מתאר כ”אולי המסמך העיקרי” שמחלק את הרכוש, ולדבריו אין בושה לשכור אקטואר פרטי שיעזור לנסח שאלות הבהרה לאקטואר שמינה בית המשפט.

ההסתרה עצמה מתגלה בסוף, ברוב המקרים. מי שמסתיר רכוש, אומר אביב, “גונב את הצד האחר”, משקר לבית המשפט, “והכי גרוע הוא משקר לעצמו”, ומשלם על כך מחיר כבד מול השופט. הדרכים המקובלות להסתרה ולאיתור שלה מפורטות בעמודים על הסתרת נכסים בגירושין ועל העלמת כספים בגירושין.

מה אפשר לעשות כשאין גישה לחשבונות ולכסף בזמן הפרידה?

מצב שבו לאחד מבני הזוג אין גישה לחשבון הבנק של השני נפוץ מאוד, ובמסגרת ההליך המשפטי אפשר לקבל גישה כזו במצבים מסוימים. בית המשפט רשאי לחייב את הצד השני להצהיר בתצהיר על כל נכסיו, לתת צווים שמאפשרים לקבל מידע מכל מרשם ומכל גוף פיננסי, ולהורות על צווים זמניים שמגינים על הרכוש עד ההכרעה.

התצהיר על הנכסים הוא הצהרה לבית המשפט, ואביב מדגיש שאין להקל בה ראש. הצווים לקבלת מידע חלים גם על חשבונות בחו״ל: לדבריו, מי שמצא מסמכים שמעידים על חשבונות של בן הזוג בארץ ובחו״ל צריך לבקש צווים מבית המשפט, לפני ההליך או במהלכו, ולקבל דרכם את המידע על הסכומים.

כדי שהרכוש לא ייעלם בזמן שההליך נמשך, אפשר לבקש צווי מניעה ועיקולים. המשרד מונה את ההימנעות מבקשת צווים זמניים להבטחת הרכוש בין הטעויות הנפוצות באיזון משאבים. במקביל, מי שנשאר בלי מקור הכנסה לא צריך לחכות לסוף התיק: יחד עם תביעת מזונות מגישים בקשה למזונות זמניים, שנפסקים עד שהתביעה מוכרעת. לצד מזונות הילדים, הכתובה מחייבת את הבעל לדאוג למזונותיה של האישה, וזה הבסיס לתביעת מזונות אישה.

בסרטון הבא אביב עונה על שאלות על הצד הכלכלי של הגירושין, ובהן איך מזהים הברחת נכסים ומה עושים כשאין גישה לחשבון הבנק של בן הזוג.

מה זה מועד הקרע, ולמה הוא חשוב כשיש שליטה כלכלית?

מועד הקרע הוא התאריך שאחריו מה שנצבר כבר אינו משותף. לדברי עו״ד אביב הראל, הוא נקבע למשל ביום הגשת בקשה ליישוב סכסוך או ביום של אירוע אלימות במשפחה. לפעמים אפשר להקדים אותו, כשמוכיחים שבני הזוג חיו כבר קודם לכן כל אחד לחוד מבחינה כלכלית.

אביב מתאר משטר של “שלי שלי, שלך שלך”: בני זוג שגרו תחת גג אחד, אבל כל אחד חי את חייו והחשבונות הופרדו. כשיש ראיות לכך, אפשר לבקש להקדים את מועד הקרע. המשמעות כלכלית: מרגע שמועד הקרע נקבע, מה שקורה אחריו כבר אינו משותף. לכן העיתוי של בקשה ליישוב סכסוך הוא גם החלטה כלכלית, במיוחד כשאחד מבני הזוג מנהל לבדו את הכסף.

האם שליטה כלכלית או אלימות משפיעות על חלוקת הרכוש?

ברירת המחדל לפי חוק יחסי ממון היא חלוקה שווה של הרכוש שנצבר בנישואין, גם כשהוא רשום על שם אחד מבני הזוג בלבד. בית המשפט רשאי לסטות ממנה במקרים חריגים: כשבן זוג אחד ויתר על התפתחות מקצועית למען הבית ופערי ההשתכרות גדולים, או כשהייתה אלימות שיטתית ומתמשכת שפגעה ביכולת הכלכלית של בן הזוג השני.

אביב מסביר שעל בני זוג שנישאו אחרי 1.1.1974 חל חוק יחסי ממון, שלפיו לוקחים את כל הרכוש שנצבר, ביחד או על שם אחד מבני הזוג, ומאזנים אותו כך שבסוף החלוקה תהיה שווה. זה הבסיס של חלוקת רכוש בגירושין. השאלה אם האישה עבדה או לא עבדה אינה משפיעה על זכותה: העובדה שטיפלה בבית וגידלה את הילדים לא פוגעת בה.

מעבר לכך, לבית המשפט יש סמכות לחלק את הרכוש באופן לא שווה, למשל כשבן זוג ויתר על הקריירה שלו למען המשפחה. לדברי אביב, בית המשפט ממנה מומחים ובוחן את אורך הנישואין, את כושר ההשתכרות של כל צד ואת מה שבן הזוג הביתי יכול היה להרוויח, והתוצאה יכולה להיות פיצוי חד פעמי או חלוקת רכוש לא שוויונית בגירושין. גם המוניטין שבן הזוג המקצועי צבר הוא נכס משותף, כי בן הזוג שניהל את הבית, כדבריו, “הוא לא סטטיסט, הוא לא שחקן משנה”.

אלימות היא שאלה אחרת. בית המשפט העליון הכיר באפשרות לחרוג מחלוקה שווה במקרים קיצוניים של אלימות שיטתית ומתמשכת, ואילו אירועים ספורדיים, גם קשים, בדרך כלל אינם מספיקים. הפסיקה והתנאים מוסברים בעמוד על סטייה מאיזון משאבים בגין אלימות במשפחה. מנגד, בגידה אינה עילה להקטנת זכויות רכושיות שכבר התגבשו, גם בבית הדין הרבני, כפי שנקבע בדנג״ץ 8537/18.

מה עושים כשהצד השני משתמש בהליך עצמו כדי להתיש?

עו״ד אביב הראל מתאר מונח שנכנס לשימוש בשנים האחרונות, “אלימות משפטית”: תובעים סדרתיים, או מי שעושים בתוך ההליך כל מה שאפשר כדי להכשיל אותו, להאריך אותו ולסבך אותו. התשובה לכך היא ניהול מחושב של התיק, שמבחין בין מה ששווה מאבק לבין מה שאפשר לוותר עליו, ומגיע לכל דיון מוכן.

בקטע קצר מתוך ראיון, אביב מסביר מהי אלימות משפטית:

הליך שנמשך עולה כסף, ולפעמים מי שמשלם את המחיר נגרר אליו בגלל הצד השני. לכן אביב רואה בעורך הדין לענייני משפחה גם “מנהל סיכונים”: מי שיודע לקרוא דוחות כלכליים, לצפות את הצעדים של הצד השני ולשאול כל פעם את שאלת השורה התחתונה, “האם באמת יש על מה לריב”. הגישה שלו לדיונים מסוכמת במשפט אחד: להגיע אליהם “מתוך עמדה של שליטה ויציבות”, כי “אסטרטגיה, לא דרמה, זה מה שמביא לתוצאות”.

למה כל כך קשה לצאת כשהכסף בשליטת הצד השני?

כי הפירוק עצמו הוא מכה כלכלית. עו״ד אביב הראל מסביר שבמחירי הדירות והמשכנתאות של היום, פירוק התא המשפחתי הוא עבור זוגות רבים “מכה כלכלית שאי אפשר לקום ממנה”: אנשים חוזרים לגור אצל ההורים או עוברים לשכירות. לדבריו, מי שיש לו משפחה תומכת, קל לו יותר להתגרש.

אביב מתאר גם את מה שקורה בראש: אנשים שבעבר היו פונים מיד לעורך דין, היום חושבים פעמיים ומתחילים להסביר לעצמם למה כדאי להישאר, כי פירוק הבית הוא מכה כלכלית. בסרטון הקצר הבא הוא מסביר למה כלכלית קשה יותר להתגרש היום.

ההחלטה עצמה נשארת שלכם. “אני לא מפרק את הבית”, אומר אביב. “ההחלטה היא של אותו לקוח או לקוחה. אני מלווה אותם בתהליך.” לפעמים התהליך מתחיל, ובני הזוג מחליטים לעצור ואפילו נשארים יחד. גם כשמגיעה אישה שסובלת מאלימות ומחליטה לחזור ולתת לקשר הזדמנות נוספת, לדבריו זו החלטה שלה, והוא נשאר ניטרלי לחלוטין. ייעוץ משפטי בשלב הזה נועד להבין את האפשרויות ואת המחיר של כל אחת מהן.

מה כדאי לעשות לפני שפותחים תיק, כשיש חשש לשליטה כלכלית?

לאסוף מידע בשקט ולקבל ייעוץ לפני כל צעד. עו״ד אביב הראל ממליץ “להכין שיעורי בית”: לרכז כמה שיותר מידע על חשבונות בנק, נדל״ן, חברות ומניות, ולהביא אותו לעורך הדין כחומר גלם שממנו מתחילים לפעול. ולא לוותר ולא לחתום על שום הסכם לפני שכל המפה הכלכלית מונחת על השולחן.

השלב הזה הוא החלק העצמאי של העבודה, והוא נעשה עוד בזמן החיים המשותפים או לקראת פתיחת ההליכים. החלק השני נעשה דרך בית המשפט, בצווים שתוארו למעלה. מה שמכשיל אנשים בשלב המוקדם, לפי אביב, הוא שלא עשו את המהלכים הנכונים בזמן, לא אספו ראיות, “טמנו את הראש בחול” בזמן שהייתה הברחת רכוש, או עזבו את הבית בלי לקבל ייעוץ מקדים.

עוד דבר שאביב חוזר עליו: רוב האנשים חושבים שהבעיה היא החוק, אבל הטעויות הגדולות הן החלטות שמתקבלות מתוך לחץ, רגש או אגו, וכל מילה או מסמך עלולים להשפיע על ההליך. פגישה עם עורך דין לדיני משפחה וגירושין בשלב הזה עוזרת לקבוע את סדר הצעדים, מה מבקשים מבית המשפט ומתי, ואיך כל אחד מהם משתלב בתהליך גירושין כולו. כל מקרה נבחן לגופו.

לייעוץ ראשוני אישי ודיסקרטי בנושא אלימות כלכלית, ניתן להתקשר למשרד: 072-3306655.