התנגדות לצוואה

אין הצוואה מקוימת מאליה. כאן חשוב לציין כי כל עוד הצוואה לא מקוימת (או שלא ניתן צו ירושה) לא ניתן לעשות דבר בנכסים שבעיזבון. כלומר, לא לגעת בכסף, לא להשכיר את הדירה, הגם שנתקלתי במקרים שעשו כן.

את הצוואה יש להגיש לקיום על ידי פתיחת תיק בפני הרשם לענייני ירושה ועמידה בפרוצדורה הכוללת פרסום והזמנה של מי שמעוניין לחלוק על הצוואה להגיש התנגדות בתיק המתנהל אצל הרשם לענייני ירושה. בהיעדר התנגדות ולאחר קבלת עמדת היועמ”ש יינתן צו קיום צוואה וניתן יהיה לחלק את הרכוש על פיה לחלק חשבונות בנק, לרשום בטאבו נכסים וכיו”ב.

בדרך כלל המדובר בעניין סופי הגם שהדין מאפשר בתנאים מסוימים להגיש בקשה לבטל את צו קיום הצוואה (או הירושה). ואולם, משמוגשת התנגדות, התיק מועבר כולו לבית המשפט לענייני משפחה, אשר דורש תגובה ממי שהגיש את הבקשה לקיום הצוואה, להתנגדות שהוגשה לקיום הצוואה.

חשוב לציין שני דברים:

האחד – כפי שכבר נכתב, בשלב זה הכל מעוכב לחודשים ארוכים, לא ניתן לקיים את הצוואה ואם העיזבון כולל רכוש שיש לנהל, לא ניתן לעשות זאת שכן הצוואה לא מקוימת ויש למנות מנהל עיזבון או להגיע להסדר אחר באישור בית המשפט. כאמור, בשלב זה התיק כבר “יצא” מידי הרשם לענייני ירושה והא נמצא בידי שופט בית המשפט לענייני משפחה והוא זה שמחליט בעניין במסגרת הליך נפרד שלא נוגע להתנגדות במסגרת תיק הנוגע לעיזבון. כלומר יש לפתוח תיק נפרד;

השני – חשוב מאוד במסגרת ההתנגדות או התגובה לעלות את הטענות בצורה מקצועית בכדי שתהיה בפני בית המשפט תמונה רחבה ככל הניתן על פיה יתקבלו צווים לגילוי מסמכים לצדדים או לגורמים שונים, ימונו מומחים וכיו”ב בכדי לקדם את ההליך. המדובר בשלב קריטי בו אין להעלות טענות סרק ללא שום ביסוס עובדתי;

המשפט הישראלי נותן זכות בכורה לרצון המנוח או המנוחה. הוא ממש שולט בעיזבון מתוך הקבר. המצווה יכול לקבוע מי מקבל מה, באילו תנאים, יכול לחלק כראות עיניו ולהדיר את מי שימצא לנכון. אם הצוואה משקפת את רצון המצווה בית המשפט מקיים אותה אלא אם המדובר במקרים נדירים הנוגעים לאי חוקיות או אי היכולת לקיים את הצוואה.

משכך, כאשר רצון המצווה נשלל, כלומר הצוואה היא איננה צוואתו בית המשפט לא יקיים אותה כלל, למשל אם המדובר בצוואה שחתימת המצווה זויפה והיא לא חתימתו, כלומר הוא לא חתם עליה, או שכל הצוואה זויפה או שמתקיימת אחת העילות הקבועות בחוק שבהתקיימותה או כשמוכיחים אותה, אזי מתבקשת המסקנה שהצוואה לא משקפת את רצונו האחרון של המצווה.

 

קיימות מספר עילות לבטלותה של צוואה

העיקריות שבהן הן אי הכשירות להניח צוואה, קיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה בהניחו את הצוואה ומעורבות פסולה בניסוח הצוואה.

טענת אי הכשירות הינה טענה רפואית – מקצועית. בית המשפט ממנה מומחה רפואי אשר מקבל את כל התיעוד הרפואי אודות המצווה לרבות חומר מבית אבות, מהגורמים הסוציאליים ומגיש לבית המשפט חוות דעת בשאלה האם המנוח יכול היה מן המבחינה הרפואית להבין שהוא מניח צוואה, מזהה את יורשיו ואת רכושו. חשוב לציין כי חוות הדעת שלו משמעותית ביותר אבל איננה בהכרח סוף פסוק וניתן להביא ראיות הסותרות את חוות דעתו למשל עדים אשר הכירו את המצווה בערוב ימיו.

לחוות הדעת משקל רב אך איננה בבחינת “זה ראה וקדש” שכן המדובר “בניתוח לאחר המוות”, ומי שרוצה להתמודד עמה חייב ללמוד היטב את חומר הראיות, התיעוד ולחקור את המומחה בבית המשפט בניסיון לקעקע את חוות דעתו. השליטה בחומר הרפואי וההתמודדות בנקודה זו היא קריטית ומחייבת בקיאות וניסיון כי בדרך כלל בית המשפט מקבל את מסקנת המומחה שמונה על ידו.

טענה נוספת שמאוד מקובל אינה טענת ההשפעה הבלתי הוגנת. המדובר בטענה שנטענת כדבר שבשגרה ואנו סבורים שהדבר מוטעה. טענת ההשפעה הבלתי הוגנת הינה טענה “כבדה” אשר יש להוכיח אותה באמצעות ראיות ומבחני עזר, על ההשפעה להיות בעלת גוון פסול ולא הוגן אשר הפך את המצווה לכלי בידי המשפיע ומכאן שהצוואה לא הייתה מרצונו החופשי והטוב של המצווה.

לכן, לא כל “השפעה” הינה “בלתי הוגנת”. כאמור יש לברר קודם להעלאתה במסגרת ההתנגדות האם יש לכך ראיות ולא להעלות אותה סתם רק כי ניתן. כאמור המדובר בטענה אשר לגביה יש פסיקה ענפה בכל הערכאות המשפטיות ומבחני עזר ויש לבחון אם יש בכלל סיכוי משפטי להוכיח אותה.

טענה נוספת אשר מרבים להעלות אותה במסגרת התנגדויות לקיומן של צוואות הינה טענת המעורבות פסולה בניסוח הצוואה. על המצווה להניח צוואה על פי אחת הצוואות הקבועות בחוק ועליו לעשות כן ללא כל התערבות של זה או אחר. גם זו טענה אשר יש לגביה פסיקה ענפה בכל הערכאות. לא כל מעורבות הינה “פסולה”. יש לבחון את הראיות בכדי להחליט האם יש תוחלת משפטית לטענה. כל אלה הן עילות הקבועות בחוק ואולם ישנם מבחנים נוספים על פי הפסיקה.

במסגרת הליך של התנגדות לקיום צוואה, מבקשת צו קיום צוואה אשר יוצגה על ידינו נאלצה להתמודד כמעט עם כל הטענות מול קולקציה של ראיות ועדים ולבסוף בית המשפט דחה את ההתנגדות על כל חלקיה בתוך שהוא דן באופן מקיף בכל הטענות שהועלו על ידי מגיש ההתנגדות שאחזה כמעט בכל עילה אפשרית.

מקרה שפורסם בYnet בו ייצג עו”ד אביב הראל במקרה של התנגדות לצוואה >>>

 

 העילות השכיחות להגשת התנגדות לצוואה מטעמי פגמים מהותיים במסמך

להלן  טבלה המסכמת את העילות השכיחות להגשת התנגדות לצוואה מטעמי פגמים מהותיים במסמך, ועיקר ההבדלים ביניהן:

עילה	תיאור	מאפיינים ייחודיים
אי כשירות המצווה	טענה רפואית-מקצועית הבוחנת את יכולתו של המצווה להבין כי הוא עורך צוואה, לזהות את יורשיו ואת רכושו.	טענה זו לאי תקפותה של צוואה, ברוב המקרים, נבחנת על ידי מומחה רפואי שממונה על ידי בית המשפט. המומחה מקבל את כל התיעוד הרפואי הרלוונטי ומגיש חוות דעת. על אף משקלה הרב של חוות הדעת, ניתן להביא ראיות סותרות כגון עדויות של מכרים.
השפעה בלתי הוגנת	טענה כי המצווה הושפע באופן פסול ולא הוגן בעת עריכת הצוואה, כך שהצוואה אינה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי.	כאשר השפעה בלתי הוגנת היא עילת ההתגדות, יש להוכיח את הטענה באמצעות ראיות ומבחני עזר. ההשפעה צריכה להיות בעלת אופי פסול שהפך את המצווה ל”כלי” בידי המשפיע. לא כל השפעה נחשבת בלתי הוגנת, ויש לבחון זאת לאור הראיות והפסיקה.
מעורבות פסולה בניסוח הצוואה	טענה כי הייתה התערבות פסולה של גורם חיצוני או נהנה בצוואה בתהליך עריכת הצוואה, בניגוד לדרישה כי המצווה יערוך את צוואתו באופן עצמאי.	יש לבחון את הראיות כדי לקבוע אם המעורבות הייתה פסולה. קיימת פסיקה ענפה בנושא המגדירה מהי מעורבות פסולה. לא כל סוג של מעורבות ייחשב פסול, ויש להעריך את התוחלת המשפטית של הטענה.

חשוב לציין כי טענות אלו נפוצות מאוד בהליכי התנגדות לצוואה, אך יש לבחון בקפידה את הראיות הקיימות בטרם העלאתן. הליך התנגדות לצוואה הוא מורכב ועלול להימשך זמן רב, כאשר התיק מועבר לטיפול בית המשפט לענייני משפחה. במהלך ההליך, לא ניתן לקיים את הצוואה או לנהל את העיזבון ללא אישור בית המשפט. לכן, חשוב לגבש טענות מבוססות היטב ולהציגן באופן מקצועי, על מנת לאפשר לבית המשפט להכריע בצורה מיטבית.